הכנה לצבא

במסגרת פעילות הכנה לצבא אנו מקיימים מגוון פעילויות-

גדנ"ע לשכבת יא

מדריך נוער של הצבא ומורות חיילות מסייעות לתלמידים בתהליך ובמגעים מול הצבא

אנו מקיימים סימולציות של מבחני פסיכוטכני

פעילויות מורשת קרב

פעילויות בשיתוף הצבא (כגון פרוייקט דרך ערך, בעקבות לוחמים, אחריי וכו'..)

מורות חיילות מקיימות בכפר שבוע היכרות עם הצבא (שבוע צה"ל)

אנו מקיימים צו ראשון אחוד – כל שכבת יא הולכת יחד לבקו"ם

במסגרת פרוייקט בוגרים שלנו, אנו מלווים את בוגרינו בעת שירותם הצבאי

לפקודה תמיד אנחנו, אנו אנו הגדנ"ע…

פעילות הגדנ"ע מלווה את בני הנוער בכפר זה עשרות שנים.

יש המבוהלים מהרעיון ויש האומרים: סוף סוף! גם אנחנו יוצאים לגדנ"ע!

היציאה לשבוע הגדנ"ע אינה עניין של מה בכך.

היו שנים שהתלמידים מאוד רצו לצאת, אך, משיקולי מכסות ומקום הצבא לא אישר. לעיתים,רק לאחר פניות ובקשות רבות של התלמידים ושל הצוות החינוכי, זכינו לקחת חלק בפעילות הקדם צבאית שמטרתה לאפשר לתלמידים "טעימה" מהחוויה הצבאית המזומנת להם בסיום כיתה י"ב.

נכון, הגדנ"ע של היום שונה מהגדנ"ע של פעם.

הנה למשל המשאית שעליה "הועמסו"התלמידים בשנות החמישים.המשאית אפילו לא מזכירה אתהאוטובוסים הממוזגים של היום…

למרות הפגישה המקדימה בבית-הספר עם קצינים מבסיסי הגדנ"ע, המפגש הראשוני במחנה הוא תמיד בבחינת הלם אמיתי.

פתאום זה אחר. זה שונה.

זה צבא! התלמידים עוברים מעין תהליך חיול שבמהלכו הם מקבלים מדי עבודה צהליים. כמובן, המדים תמיד "גדולים מדי", "קטנים מדי""קרועים מדי", או סתם "מגעילים מדי". וכובע?!

"מי בכלל צריך כובע?" כללים וחוקים צהליים? אנחנו נשנה ונתאים אותם לצרכינו.

"שעת ת"ש?".מה זה בכלל? אסור ללכת לקיוסק? חלקים מסוימים בבסיס הם מחוץ לתחום?

גם לנו?תמיד זה אותו הריטואל.

מבצע חלוקת המדים מסתיים בשעה טובה, אחריו מתחילה החלוקה למחלקות ובחירת מפקדי הצוותים.

"החיילים הטריים"נשלחים לאוהלים להתארגן.

מיטות ברזל פשוטות ושמיכות צמר עוקצניות. היכןמסדרים את הבגדים? את התיקים ואת הממתקים? והיכן בכלל ניתן להטעין את הטלפונים הניידים? (בשנות החמישים גם טלפון ציבורי לא היה…) ומים רותחים למנותה חמות? (בשנות החמישים היו מסתפקים במנות קרות..) עוד לא הספיקו התלמידים להשוות תנאים, לקטר, להחליף מיטות וסידור אוהלים וכבר הם נדרשים להתייצב בשורה לקראת הכניסה לחדר-האוכל.

מפקד המחלקה בראש. נבחרים תורנים להגשת האוכל ולסידור האולם ולשטיפת הכלים. והאוכל?! נורא! ממש נורא! ערימת ספגטי דביקה, קוסקוס יבש וחונק, ירקות מבושלים השוחים בהרבה נוזל צהבהב. מה שיכול היה להיות מעדן בשנות החמישים היה לגעגוע לצוות המטבח אצלנו בכפר. איפה, איפה האוכל של הכפר! למה לא הערכנו אותו עד היום?!בסופו של היום הראשון פוגשים התלמידים את המקלחות. מבנה קטן ובו שלוש מקלחות

ל…אלפי בנות. מי שלא ראה או לא שמע…ממש לא הפסיד. המצב בדרך כלל דומה גם אצל הבנים אך משם משום מה לא נשמעים הרבה קיטורים. הלילה הראשון, הרחק מהנוחות של הכפר, עובר תמיד בשלום.

התלמידים פשוט מותשים…הימים הבאים אינטנסיביים ומלאי פעילות ועניין. הם כוללים יציאה מחוץ לשטח הבסיס לניווטים, אימונים ותרגולות.

כמו כן, מתקיימים שיעורים בכיתות: מורשת קרב,אהבת המולדת והכרת הקוד הצה"לי.

טקס ההשבעה ליד קברו של דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל,

נערך בשעת לילה לאור הכוכבים בלבד.

קריאות ה-"אני נשבע"! שנשמעות בחשיכה מרגשות בכל פעם את הצוות החינוכי המלווה את התלמידים ומחזק את הקשר של הצעירים עם המולדת.

לעיתים פוגשים התלמידים קבוצות נוער ממקומות שונים מהארץ ולעיתים גם מחו"ל.

במחנה שדה-בוקר נפגשו התלמידים עם עשרות צעירים יהודים שבאו לארץ באמצעות פרויקט "תגלית" לביקור היכרות עם המדינה ועם צה"ל.

המפגש הותיר בהם רושם עצום!

שיאו של שבוע הגדנ"ע ללא ספק היה היום שבו יוצאים התלמידים למטווח.

להחזיק נשק כמו חיילים אמיתיים.

כאן, הציות להוראות הבטיחות חשוב מאוד. שום התחכמות וליצנות לא יתקבלו בהבנה.

אטמי אוזניים, מצב שכיבה, איפוס הנשק וירי על פי פקודה.אחר כך, ייקבע מי הצלף המיומן ביותר של נחלת-יהודה.

ושוב, ארוחת צהרים המזכירה כמה טוב האוכל של הפנימייה, כמה החדרים מזכירים נוחות של בית- מלון.

וכמה אוהבים את המורים בהשוואה לקשיחות של צוות הקצינים והחיילים.

סיום השבוע המדהים במסדר בוקר חגיגי. כל חיילי הבסיס ומפקדיו במדים מגוהצים ונעליים מצוחצחות.

גם תלמידינו היקרים ניצבים זקופים ומתוחים ממתינים למפקד הבסיס שיסקור את את המסדר.

"להנפת הדגל – המסדר יעבור לדום! מסדר דום!" הדגל מונף אל על. "המסדר יעבור לנוח!".

המתח מתפוגג כשנבחר החניך המצטיין של שבוע הגדנ"ע. השם ממש לא משנה כי בעצם כו-ו-ו-לם מצטיינים! כל התלמידים שכוחם עמד להם להישמע להוראות ולעמוד בכלהקשיים והאתגרים ששבוע זה הציב בפניהם. לכפר הנוער נחלת-יהודה חוזרים בוגרים שעמדו בכבוד במשימה שהיא הקדימון לדבר האמיתי – השירות בצה"ל.